פסח וימי הולדת תשע"ד

בפסח נולדו שתי בנותיי (הבן נולד דווקא בסתיו

אני נולדתי שבוע לפני פסח (היום  :))

אז המחשבות שלי לקחו אותי לכיוון ימי ההולדת

בפסח אנחנו חוגגים את הלידה של העם היהודי

עם ישראל יוצא מעבדות, יוצא ממצרים לעבוד את ה' במדבר ולצאת לדרך אל הארץ המובטחת.

יש עוד נקודת ציון בהתהוות העם היהודי בה אברהם אבינו יוצא אל הדרך בעקבות הציווי של ה' לצאת "מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"

הלידה מתרחשת ברגע היציאה לדרך

ברגע שאנחנו מוכנים לצאת אל הארץ המובטחת

מסע מכוון, מבטיח אך מלווה בהרבה חוסר וודאות.

עד כמה אנחנו מוכנים להרפות מבית אבינו, להרפות מהשיעבוד, לצאת אל המדבר, אל הלא נודע מתוך אמונה שבסוף מחכה לנו ארץ זבת חלב ודבש.

אנחנו נולדים ברגע שאנחנו מגלים את המסע והדרך שלנו, וימי הולדת הם גם ציון דרך ששואל אותנו הרבה פעמים, לאן אנחנו הולכים.

יומולדת שמח לעם ישראל

ולי

בהצלחה לכל מי שיוצא לדרך,

ולכולנו, בהצלחה במסע, לידות טובות של עצמינו, וארץ מובטחת מעבר לפינה.

https://www.youtube.com/watch?v=S8vF2XmGQko

פורים תשע"ד

שלום יקרים,

כמה מילים על פורים שאנו חוגגים הלילה ומחר –

אחד ממאפייני החג הוא "ונהפוך הוא", אנו רואים לזה ביטוי בעיקר בהתחפשות, בשינוי של החזות הרגילה ובמנהג השכרות שמאפיינים את החג.

ההיפוך הוא אחד מהאלמנטים המרכזיים שמופיעים במגילת אסתר שהיא כמובן הסיפור המכונן שהוביל להופעתו של החג.

במגילה אנו עדים להיפוכים שונים: המן רוצה כבוד, לרכוב על סוס המלך ומתכנן את מותו של מרדכי והמציאות מתהפכת לו: הוא מוביל את הסוס עם מרדכי עליו, אסתר, שהתקרבה אליו והזמינה אותו למשתה מתגלה כמקור הסכנה והאיום והעץ שעליו תכנן המן לתלות את מרדכי הפך לעץ שהוא נתלה עליו בעצמו. אבל המוקד של ההיפוך הוא באיגרת.

המן שלח איגרת נוראה, איגרת הקוראת להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, אפילו אחרי מותו של המן, למרות שאסתר מסכנת את עצמה שוב ובאה אל המלך על אף שלא זומנה, ידי המלך קשורות. איגרת שיצאה אי אפשר להשיב והגזרה על היהודים תלויה ועומדת.

מרדכי מציע ברגע זה הצלה על ידי היפוך, הוא שולח את אותה האיגרת בדיוק אבל מבהיר שהמשמעות היתה הפוכה! הוא מנסח באותה הלשון "להשמיד להרוג ולאבד" אבל היהודים רשאים לעשות זאת לאויביהם ולא ההפך, והמגילה מבהירה, שלמרות הלשון הקשה זו ההזדמנות של היהודים "להיקהל ולעמוד על נפשם" ולא חלילה להרוג טף ונשים או לבזוז את השלל ככתוב באיגרת.

ההיפוכים שבמגילה נעשים בדבר עצמו, אין פה התגלגלות של הנסיבות לדבר טוב שמחכה אי שם בסוף אלא הדבר עצמו של האיום, הפחד או ההשפלה הופכים להצלה לרווחה ולכבוד.

פורים בא לפתוח לנו את הראש, לספר שישנה בחינה במציאות שבה לפעמים הדברים הקשים, המפחידים והמייאשים יכולים להשתנות, שהמציאות שלנו היא לא תבנית בטון יצוק אלא נהר זורם שיכול להציף, לשקוע או לשנות את הכיוון.

ובעיקר, פורים בא לפתוח לנו את הלב לאפשרות הזאת של השינוי, למציאות שבה מה שאנו רואים הוא לא סופי, ושלא פעם דברים בעתיד יכולים להתפרש באופן הפוך מהמשמעות שייחסנו להם בהתחלה. ובסוד הזה של ההיפוך לפעמים מתגלה גם האבסורד, הצחוק של המציאות.

שיהיה לכולם פורים נהדר

והרבה שמחה

רבקה

https://www.youtube.com/watch?v=iFZzVq1XTv4

ט"ו בשבט תשע"ד

חברים יקרים,

הנה הגיע ט"ו בשבט, (החג יתחיל היום בשקיעה, שבה התאריך העברי מתחלף לט"ו)

אמנם השנה שהיא שנה מעוברת* ט"ו בשבט חל מוקדם, בינואר,

ועם זאת בדרך שלי לפה כבר ראיתי שקדיות שהחלו לפרוח 🙂

מהו טו' בשבט? למה המושג ראש השנה? ולמה בכלל חוגגים ימי הולדת לאילנות?

בהלכה ישנן מצוות שונות הקשורות לגיל של העץ,

לדוגמא, פירותיו של עץ הקטן משלוש שנים מכונים ערלה ואסור לאכול מהם

(בטח לחלק מכם נפתרה התעלומה לאיזה ערלה מתכוונים כשכתוב ללא חשש ערלה.. 🙂

התאריך הקובע לחישוב השנים בסוגיות אלו הוא ט"ו בשבט,

שהוא הזמן המאפיין את תחילת ההבשלה של הפירות החדשים של השנה.

עם השנים החג קיבל פנים שונות,

בצפת במאה ה17 החלו לערוך סדרי ט"ו בשבט,

לאכול מפירות הארץ ולקרוא טקסטים שונים הקשורים להיבטים הרוחניים של נושאי החג.

היום מקובל לעסוק בחג גם בנושאי סביבה וקיימות

נושא שיש לו שורשים כבר במקרא –

"כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן! כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת. כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור?!" (דברים כ, י"ט)
העץ אינו אדם, ואינו אויב, אנא אל תשחית אותו במסגרת המלחמות שאתה מנהל, 

שמור עליו כי ממנו אתה מתקיים.

 

 

סרטון על מילים וניבים הקשורים לחג:

 

https://www.youtube.com/watch?list=UUl_NiHQwP-X1D0JXGIaLp_Q&v=hQ-h5y2YI60#t=37

סרטון של הרב אורי שרקי על משמעות סדר ט"ו בשבט:

http://www.orot.tv/Article.aspx?id=1180

ושיר 🙂

http://www.youtube.com/watch?v=Z9PHPKYocmg

הרבה טוב לכולם!

רבקה

חנוכה תשע"ד

 

אז למרות השרב בחוץ אנחנו כבר בחנוכה.
בחנוכה אנחנו חוגגים את הניצחון על היוונים ואת חנוכת המזבח- חזרת העבודה בבית המקדש.
אחד הדברים המזוהים ביותר עם החג הוא הדלקת הנרות זכר לנס שהתרחש במהלך טיהור בית המקדש
פך שמן טהור קטן שנמצא, הספיק להדלקת המנורה לשמונה ימים, כל ימי חנוכת המקדש.

הסיפור המופלא הזה מזכיר סיפור נס שמן אחר, מתקופה קדומה בהרבה, ימי הנביא אלישע.
(תקופת אלישע מתוארכת למאה התשיעית לפנה"ס, בערך שמונה מאות שנה לפני המכבים..)

 אשה אלמנה עניה באה אל הנביא אלישע ומבקשת ממנו שיעזור לה להציל את בניה מעבדות לנושה
שואל אותה הנביא מה יש לך בבית? והיא עונה כי הדבר היחיד שיש לה הוא כד קטן עם שמן.
מבקש ממנה אלישע לאסוף כלים רבים מכל השכנים כמה שרק תוכל
לאחר מכן האישה באה הביתה סוגרת את הדלת וממלאת מן הכד הקטן את כל הכלים,
השמן ממשיך לזרום כל עוד נמצאים כלים, ברגע שנגמרים הכלים השמן תם
כעת לאישה יש שמן רב אותו היא יכולה למכור, להציל את בניה ולחיות מן הנותר.

מה עניינו של הסיפור הזה? מהו השמן? מהם הכלים?
לשמן יש פונקציות רבות, הוא מחמם, מזין, מאיר. השמן הוא סמל לשפע ולברכה.
מהם הכלים?
הכלים יכולים להיות המוכנות שלנו לקבל את הטוב, והם גם הציפיות שלנו מהחיים, מה אנו חושבים שאנו יכולים לקבל, למה אנו ראויים.

הנביא מאפשר להרחיב את השמן, את השפע, אבל הנס מתרחש רק בהינתן שני תנאים:
התנאי הראשון הוא הימצאותו של שמן כלשהו אישי, אפילו קטן השייך לאישה והתנאי השני הוא הימצאות כלים.
בהינתן התנאים הללו הגבול של כמות השמן הוא רק כמות הכלים שיכולים להכיל אותו.
התנאים האלו לא קשורים לנביא, למעשה, לא הנביא הוא שמביא את הברכה אלא הפעולה של האישה היוצקת את השמן מהכד אל הכלים.
 
באופן דומה בחנוכה, כד קטן של שמן טהור שנמצא בבית המקדש הצליח להספיק ולהאיר בכל הימים שציפו ממנו, בכל שמונת הימים בהם חגגו את חנוכת המקדש.
אפשר לומר שהסיפורים האלו מציגים נקודת מבט על החיים לפיה הרחבת הטוב והשפע תלויה בכמות הכלים שיוכלו לקלוט אותו.
אין כמות חיצונית מוגבלת/מוגדרת של ברכה אלא היא תלויה במקום שניתן לה,
בכמות הציפיות שלנו, באמונות שלנו בעצמינו, במוכנות שלנו לקבל טוב.

 מאחלת לכולנו חג מתוק

שכד השמן של כל אחד ואחת מאיתנו ידלוק ימים רבים
ושנמצא כלים רבים להכיל את הטוב ולהרחיב את הברכה,

חורף טוב
רבקה

 

http://www.youtube.com/watch?v=K1QRSl6hUZw

 

ז' במרחשוון תשע"ד

היום ז' במרחשון, התאריך בו מתחילים לשאול, להתפלל לגשמים. 

בדברים יא' כתוב- 

 "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

 

בארץ מצרים קיומם של המים, מקור החיים והשפע לא תלוי בגשם, בחסדי ה', הנילוס הוא מקור מתמשך וקבוע של מים והשקיה.

מה קורה בארץ כנען? מה ההשפעה של תיאור האקלים הארץ ישראלי על האדם, העם?

המצב המתואר הוא מצב של תלות בגשם – למטר השמים תשתה מים. 

תלות מקושרת אצלינו עם נזקקות, חולשה.

אבל כמו בזוגיות או בקשר אחר בין אנשים להיות חלש ותלוי זה אמנם מקום פגיע אבל גם מקום חדיר

מקום בו אפשר לקבל מהזולת אהבה, מקום שאפשר להתקרב ולהתקשר

התלות הזאת בגשם מכוננת את הקשר עם האל, נותנת לנו פתח לפנות אליו בתפילה ובמקביל פותחת לנו הזדמנות לקבל ממנו את הברכה.

פינת הפמיניזם

הרבה לפני ש'בעל' היה אדם נשוי הוא היה אל הגשם במיתולוגיה הכנענית. משמעות השם 'אדון'. 

מכאן הביטוי 'חקלאות בעל' – חקלאות התלויה רק בגשם, להבדיל מ'חקלאות שלחין' המבוססת על השקיית הגידולים החקלאיים על ידי שליחת המים לערוגותיהם.

כאשר האל מוריד גשם על האדמה הוא בועל – או רובע – אותה, ומכאן הביטוי בחז"ל 'רביעה', אחת משלוש פעימות של ירידת גשמים בחורף. 

בארצנו השחונה הפך בעל אל מרכזי, מתחרה קבוע באלוהי ישראל מכינונו של העם ועד החורבן. עבודת הבעל, תודה לאל, איבדה את זוהרה אבל הטביעה את חותמה בשפה, וכך זוכה כל אישה כשרה לעבוד את הבעל… אך לנביא הושע היה חזון אחר:

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי.
וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם.
וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח.
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'".

 

פינת הסרטון:

https://www.youtube.com/watch?v=_UJy3Q-L8P8

 

שנה גשומה, פוריה וברוכה,

שבת שלום!

רבקה.

ותודה לאיש שלי יאיר, על ניסוח הפסקה הפמיניסטית.