פסח תשע"ה

בליל הסדר אנחנו מספרים את יציאתו של עם ישראל ממצרים,מעבדות לחירות
אנו שותים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה –
והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי המבוססים על הפסוקים בשמות-

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה',
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם,
וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם;
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב;
וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'

כמו שרואים יש בעצם חמש לשונות גאולה "והבאתי" נשמט מההגדה..
גם בטקסט הליבה של ההגדה – הפירוש התנאי ממדרש ההלכה ספרי המפרש את מקרא ביכורים – "ארמי אובד אבי"
מצוטט החלק הראשון של המדרש ולא מגיעים אל הסיומת שלו – אל פירוש הפסוק "ויביאנו אל המקום הזה"
שהוא חלק ממקרא הביכורים כפי שמפורט בדברים וכפי שמפורש במדרש בספרי.

פסוקי מקרא ביכורים מדברים פרק כו :
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ.
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.
וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.
וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

פסח מספר את סיפור היציאה, סיפור השחרור והכמיהה אל הארץ, הסיפור שבו יוצאים במסע אל ארץ זבת חלב ודבש.
אין בו הגעה.. יש בו ציפייה -השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, עכשיו כאן, שנה הבאה בארץ ישראל, לשנה הבאה בני חורין.
עם ישראל מתהווה ומגלה את הזהות שלו לא בהגיעו לארץ אלא ביציאה למסע אליה
אנחנו מגלים את זהותנו כשאנחנו יוצאים במסע אל עבר הארץ והנחלה שלנו,
גם ההתגלות מתרחשת במסע ולא בארץ,

מגילת העצמאות שלנו הכריזה שבארץ ישראל קם העם היהודי, כדי לבסס לכאורה את זכותנו על הארץ,
אבל הארץ שלנו היא לא כזו שקמנו בה אלא שצעדנו אליה, שכספנו אליה,
פסח הוא חג של שחרור וחג של כיסופים, חג שמספר לנו מי אנחנו באמצעות הציפיות שלנו והמסע שלנו.
חג שאין בו הגעה, שאין בו לשון חמישית, שאין בו עדיין ארץ זבת חלב ודבש.

שיהיה חג שמח, שנגלה לאן אנחנו כוספים ושנתקדם עוד קצת בדרך לשם

ויום אחד בע"ה אולי גם נרים את הכוס החמישית הכוס של "והבאתי" ונתרווח לנו תחת גפננו ותחת תאנתנו

הרבה טוב

רבקה

https://www.youtube.com/watch?v=do5bK0j_RPw

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם – אמנון ריבק
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף –
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

בשולי הדברים –
חשבתי שלא התייחסתי למובן מאליו
המובן מאליו הוא שנוסח ההגדה שלנו היום התעצב בגלות,
ולכן אין עדיין והבאתי
המילים שלי הן סוג של דרשה על כך שההגדה היא יחידה שלמה גם בלי והבאתי
והמשמעות שלה על תחילת המסע שלהם היהודי נוכחת